הפוסט היום נולד כמעט בטעות. לאחרונה אני מחפשת דרכים לשדרג את החדר של יהונתן ולהתאים אותו לגילו הנוכחי – שלוש – אבל בינתיים, עד אשר אעשה זאת בצורה מסודרת, חשבתי לפני מספר שבועות איך אני מאפשרת לו להנות מעט יותר ממה שכבר קיים. יהונתן לא מרבה לשחק בחדר עצמו. הוא אוהב יותר להביא את המשחקים שלו למרכז הבית ומשם לנהל את העולם. ובכל זאת, על השולחן הקטן שרכשתי לו כשעיצבתי לו את החדר לגיל שנתיים, הוא נוטה לעתים לעצור, לצייר, לצבוע ולשחק. וגם, בכל פעם מחדש הוא שואל אותי, ואני שואלת את עצמי, איפה הניירות ואיפה הצבעים שלו. להבדיל מהספרים שמקומם קבוע במדפים היעודיים להם, פריטי היצירה מסתובבים בחדר ועוברים ממקום למקום.
אז בחזרה לאותו היום לפני כמה שבועות. יהונתן היה אמור לחזור מהגן וכמה שעות לפני כן, החלטתי שאני מחפשת את הדרך הנכונה לאלתר לו מקום קבוע לצבעים ולניירות. כל פתרון שחשבתי עליו כלל קדיחה בקיר, עד שהבנתי שאני יכולה במקום לקדוח בקיר לעשות זאת בשולחן עצמו. אפילו לא לקדוח – רק להבריג. הרעיון היה להפוך את השולחן לפרקטי, נוח ומזמין כשרוצים לצייר ולחסוך מקום באחת המגירות בארון שבה אחסנתי את הצבעים והניירות (כשזכרנו להחזיר אותם למקום…). כשיהונתן חזר הביתה מהגן, הוא שמח מאוד מהשינוי הקטן, התיישב, צייר קצת וצבע ואני הרגשתי שהשינוי הקטן היה מוצלח ונחמד עבורו.
אז מה בעצם עשיתי ומה צריך עבור זה?
בצד אחד תליתי גליל נייר לציור ובצד השני מיכלים לאחסון כלי היצירה. גם הגליל וגם המיכלים תלויים על מקל עץ והפעולה זהה בשני המקרים. קודם כל, רוכשים בחנות לחומרי בניין שני זוגות מתלים (סך הכל ארבעה). חשוב לשים לב שהם מספיק עמוקים, כך שיוכל להתיישב עליהם מקל עץ יחסית גדול שיהיה מסוגל להחזיק את גליל הנייר ואת מיכלי האחסון (שהם ממחלקת מטבחים באיקאה והשתמשתי בהם גם במייקאובר שעשיתי בחדר האמבטיה שלי).
באותה החנות לחומרי בניין שרוכשים את המתלים קונים גם את המקלות. אני בחרתי במקל אחד באורך מטר, אותו חתכתי לשני חלקים של 50 ס״מ כל אחד, אבל זה תלוי כמובן בגודל השולחן (חשוב למדוד את השולחן לפני שקונים את המקל ואת גליל הנייר, שחייב להיות קצר יותר מהשאר, כדי שלא יתנגש במתלים). לאחר שרכשנו את מעט המוצרים שצריך, ניגשים לעבודה ומלבישים את המתלים על רגלי השולחן בעזרת מברגה – זוג מתלים בכל צלע של השולחן בה בוחרים להשתמש. בשולחן שלנו ביצעתי את ההברגה מתחת לפלטת השולחן, במקום שמאפשר לשלוף את המקל בקלות ולהחליף את הנייר במידת הצורך וגם שומר את המתלים חסויים ולא חשופים לעין. לאחר ההברגה מניחים כמובן את המקלות (שאת קצוותיהם ״מצפים״ במעט דבק חם שישמש כסטופר) ועליהם את גליל הנייר ומיכלי האחסון. וזהו.
חשוב לציין שבמידה ומגיעים חברים ורוצים לשבת ארבעה ילדים סביב השולחן, פשוט מורידים את המקלות, את מיכלי האחסון ואת גליל הנייר והשולחן חוזר לקדמותו. המתלים אינם מפריעים וכלל לא מורגשים. מקווה שאהבתם את הרעיון הקטן ומוזמנים להכיר טיפים ופרויקטים נוספים באינסטגרם שלי.
