לפני כמעט שנתיים, החלטתי לעדכן את החדר של יהונתן בהתאם לגילו אז, שנתיים. אני זוכרת שתכננתי הכל לפרטי פרטים, התרגשתי מאוד, השקעתי, קדחתי וצבעתי ולבסוף, אולי כצפוי, התגובה שלו לחדר היתה מינימלית ביותר, כאילו כל זה מובן מאליו. חשבתי על זה אז והבנתי שכך זה ואין מה להתרגש, ובכל זאת, כשחזרתי לחדר שלו בשבועות האחרונים במטרה לעצב אותו פעם נוספת, קיוויתי שאזכה הפעם ליותר קרדיט על ההשקעה והטרחה, גם אם יבואו לידי ביטוי רק בחיוך או ״וואו״ קטן. והאמת? האמת היא שיהונתן מאוד גאה ומשוויץ בחדר החדש, מבקש להזמין אליו (או יותר נכון, מזמין בעצמו) חברים ובני משפחה וגורם לי להיות גאה, בעצמי, ובעיקר בו.
אז, למה בעצם עיצבתי ליהונתן שוב את החדר, שנתיים לאחר שכבר עשיתי זאת? אז התשובה היא, קודם כל, כי אני יכולה ואוהבת לעשות את זה. בסופו של דבר, מדובר עבורי בעוד פרויקט עם יד חופשית לחלוטין, שאני יכולה להתפרע בו ולעצב בדיוק כפי שאני רוצה, וזה הדבר שאני הכי אוהבת. ומבחינתי להתפרע אומר, כפי שאתם כבר יודעים, לצבוע את הקירות בצורה קצת אחרת, לעשות DIYs, לשדרג רהיטים קיימים ועוד.
אדם מאוד רצה שאשתף את יהונתן בעיצוב, אבל הוא קצת פחות התעניין, וכמו אבא שלו כשאני מעצבת פינה בבית, בעיקר אמר ״תעשי מה שאת רוצה״ והוסיף, לגמרי כמו אבא שלו, הגבלה אחת או שתיים שיעשו לי את החיים קשים: ״שיהיו שם דינוזאורים. הרבה דינוזאורים״. אין מה לומר, נושא הדינוזאורים, שיהונתן חד משמעית מכור אליהם כבר שנתיים, לא עושה רושם שהולך ודועך. הוא ממשיך ללמוד עליהם, להכיר אותם, לראות אותם בטלוויזיה, לחקות אותם פה ושם, ללבוש אותם, לצייר אותם ומה לא. גם אבא שלו היה ככה, רק עם כדורגל. וזה לא דעך לעולם. מעניין מה יהיה. עם זאת, חשוב לציין שכל נושא הדינוזאורים בחדר בנוי על פריטים שניתנים להסרה מבלי לשבש את העיצוב או את החדר עצמו, כך שאם יהונתן יחליט להתקדם לתחביב אחר, אין בכך שום מגבלה.
התחלתי לעצב את החדר כאילו היה מדובר בפרויקט לכל דבר והכנתי סקיצה בסקאץ׳ אפ. אתחיל מהסוף הפעם ואספר על הפריטים הקטנים, המשלימים, כי כבר נגענו בהם. רכשתי הדפסי דינוזאורים באטסי, אותם הדפסתי ותליתי על הקיר לאחר שצבעתי אותו בסגנון שיש שיאמרו שמזכיר הר געש והוספתי פאזל עץ בהיר ענק בצורת ברכיוזאורוס, שלפי יהונתן שונה מדיפלודוקוס בכך ש״יש לו כיפה על הראש״ (אין מה לעשות, זה פוסט על החדר של יהונתן ולכן נצטרך ללמוד כאן מעט על העולם שלו). קניתי גם מצעים שנראים כמו פארק היורה ובסך הכל, אני חושבת שעשיתי את שלי כדי לשמור על הצביון הדינוזאורי בחדר.
השינוי המרכזי שהיה צריך לעשות בחדר הוא להתאים ליהונתן מיטה לגילו. עד כה הוא ישן באותה מיטה מאז שהיה תינוק ושהפכה למיטת מעבר לאחר שהפעלנו בה פונקציה מסוימת. כעת הוא היה זקוק למיטה גדולה ומפנקת יותר ואותה מצאנו ב־Ranco. יהונתן משוגע על המיטה! היא עשויה עץ בהיר, מהממת, נעימה וכיפית. פרט לכך, היא מגיעה עם מיטת חבר נשלפת שמאוחסנת מתחתיה. בקיצור, תענוג ואני מאוד ממליצה לכם לנסות את החנות וספציפית לרכוש את המיטה, שאמורה ללוות את יהונתן עד סביבות גיל 12 (מידות 200*90). בדיוק בשביל זה, קחו קוד קופון של 10 אחוז הנחה שיהיה תקף בתקופה הקרובה: Daniela-b.
נתונים נוספים שהיו ידועים בטרם התחלתי לעצב: החדר מיועד לאפשר מגורים גם לילד נוסף שיגיע בעזרת השם בהמשך, שולחן העבודה והכסאות של יהונתן לא הולכים לשום מקום ויש צורך לשדרג את נושא האחסון, גם של כמויות הבגדים וגם של צי הצעצועים (נחשו מה רובם המוחלט) שברשות כבודו. לכן, שידת ההחתלה נשארה בחדר, לארון מאיקאה הוספתי יחידה שמיועדת להתלבש מעליו וכך הביאה אותו לגובה של כמעט עד התקרה ולחדר העברתי את יחידת ה־Kallax של איקאה ששדרגתי לאחרונה ומשמשת כיום כאחסון נהדר עבור הצעצועים. ביום בו יהיו בחדר ילדים נוספים, המטרה היא להחזיר את מיטת התינוק להיכן שנמצאת כרגע ה־Kallax ואותה להעביר לחדר אחר. כלומר, להפוך את החדר לחדר שינה ולא משחקים, להבדיל מכפי שהוא כעת: גם וגם.
לגבי הצבעוניות: היה ברור שלבן ועץ בהיר (עם נגיעות חום וכחול שיוצרים ניגודיות טובה) הם הצבעים הדומיננטיים בחדר והם אכן באים לידי ביטוי בהמון נקודות, החל מהרהיטים ועד תוספות, כמו הידיות לארון או מדפי הספרים החדשים, שמוקמו מעל שולחן העבודה. הוספתי לחדר וילון, שטיח וגוף תאורה וזהו, הרגשתי שהחדר מוכן וחשפתי אותו בפני יהונתן. לשמחתי הרבה, הוא היה מאושר ואני, עוד יותר מאושרת ממנו.
אה וכמובן, בואו לאינסטגרם, הכי כיף שם.
