חג השבועות הולך ומתקרב לו והפעם עיצבתי את שולחן החג בגינתה של קרובת משפחה של אדם. אני אוהבת את הגינה הזאת ובפוסט סיור בית: בית נעים ומיוחד בסגנון וינטאג׳־מודרני כבר הספקתי להציג אותה ואת הבית היפה בו היא נמצאת ולספר איך לפני כמה שנים טובות אדם ואני התארחנו שם למשך מספר שבועות. לכן, לפני מספר ימים כשחשבתי שלקראת החג יהיה נכון להעלות פוסט עיצוב שולחן פניתי לבעלת הבית וביקשתי לעשות זאת אצלה. כשהגענו, בדיוק החלה מתקפת הטילים על ירושלים שהתפתחה למערכה בה אנו נמצאים כעת. התלבטתי רבות האם להעלות את הפוסט הזה — הרי ספק גדול אם נחגוג את ערב החג ובכלל, האם זה מתאים וראוי עכשיו להעלות תכנים? האם נכון להמשיך כרגיל או שצריך דווקא לעצור הכל? לבסוף, החלטתי שאנסה למצוא את הדרך לשלב ולא לעצור לחלוטין, כי הרי זה מה שהם רוצים שנעשה — שנשב בבית, נעצור את החיים ולא נשתף עם העולם את הרעיונות שלנו. ולכן, אני מעלה היום את פוסט עיצוב שולחן חג השבועות כרגיל ומקווה שתקבלו זאת בהבנה.
את העיסוק בסידורי שולחנות אני מאוד אוהבת ואם להיות כנה, אולי בגלגול אחר הייתי לוקחת אותו למקום מקצועי יותר, כמו להיות מעצבת אירועים או משהו בסגנון. אשקר אם אגיד שלא חשבתי על זה מעולם. כשהתחלתי לעבוד על עריכת השולחן הנוכחי נזכרתי בתקופה בה הייתי מעצבת חללי מטבחים באיקאה, עבודה שחלק נכבד ממנה היה לעצב שולחנות — כל שולחן והתפקיד שלו, בין אם מדובר בשולחן חג ומאפייניו, בשולחן שבת, או בפינת אוכל קבועה. וזו בדיוק השאלה הראשונה שאני שואלת את עצמי לפני שאני מתחילה לעצב: ״מה הייעוד של השולחן?״.
ובכן, בגלל שהשולחן היה מיועד לחג השבועות שהסמל המובהק שלו הוא הצבע הלבן ובשל העובדה שהכרתי את הסביבה בה תיערך ארוחת החג — בחוץ, בגינה רומנטית עם הרבה ריהוט עץ, צמחיה ועציצים — היה לי ברור שפלטת הצבעים תהיה פסטלית, נקייה, אפילו ״נשית״ — צבעים רכים ועדינים, בגווני לבן, בז׳ וחום בהיר, עם שילוב של צבעים דרמטיים יותר, שלבסוף התבררו כזהב וקצת קצת אדום.
הדבר השני שחשוב לי כשאני עורכת שולחן היא העבודה בשכבות. עם טקסטילים השכבות באות לידי ביטוי במפות, מפיות בד, מפיות נייר ופלייסמנטים. בצִלחות השולחן מציבים שכבות של כלים — כוסות יין, כוסות שתיה קלה ואף כוסות קינוח, צלחת למרק, צלחת למנה הראשונה, צלחת לעיקרית וכו׳. כל זה במטרה למנוע מהשולחן להיות שטוח, מה שיהפוך את העריכה למרשימה ומגוונת יותר. אגב, דרך הטקסטילים והכלים ניתן וכדאי להכניס לשולחן טקסטורה שתשדרג אותו, כמו טקסטורת החרס העדינה בצלחות והפשתן במפיות בעיצוב שלי.
השאלה השלישית שאני שואלת את עצמי בעת עיצוב השולחן נוגעת לתחושה ולאווירה שאני רוצה שהוא ישדר. במקרה שלנו, הייתי מעוניינת בשולחן קליל, רומנטי ואביבי ולכן השתמשתי בצבעים פסטליים ובכלים אווריריים, קלים ולא מעוטרים יתר על המידה. שימו לב שכלל לא פרסתי על השולחן מפה שהיתה מכבידה עליו ושהשתמשתי בראנר שהנחתי בצורה ספונטנית וחופשית באמצע השולחן. במידה והייתי מעוניינת בעיצוב דרמטי, יתכן והייתי עורכת את השולחן כשהשחור הוא הצבע הדומיננטי בו (תחשבו על מפה וכלים שחורים…), האדום משתלב בנגיעות (למשל, דרך ורדים אדומים) והכלים כבדים ודומיננטיים.
בהמשך, אני מקפידה גם על פיזור מוצרי האווירה — נרות, פרחים ועוד — לאורך כל השולחן ולא מרכזת אותם במקום אחד (אלא אם כן מדובר בשולחן זוגי). חשוב מאוד לא להפריע לנוכחים לתקשר ולכן לא נמקם בין היושבים כלים גבוהים (כמו זר דרמטי וגדול) שעשויים להסתיר להם זה את זה.
באותו ההקשר, חשוב לא להגזים עם אבזור השולחן, שבסופו של דבר אמור לשרת את האורחים ולאפשר להם לאכול בנוחות. לכן, אני ממליצה לא לפזר יותר מדי פיצ׳פקעס מיותרים ולהימנע מפריטים שיהיה צורך להזיז ולקפל ואשר יוצרים חוסר נוחות מול המארחים, אלא לשמור על מידתיות, להשאיר מקום לאוכל ולשתיה שעוד יגיעו לשולחן ובעיקר לא לשכוח את המטרה לשמה התכנסנו — שיהיה טעים ונעים וגם יפה ומזמין.
הפלייסמנטים, הסכו״ם, כוסות השתיה הקלה, מפיות הבד, הראנר והכלים למלח ופלפל באדיבות החנות גלי ליבנה.
על מנת להישאר מעודכנים ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שמתפרסם, הירשמו עכשיו לניוזלטר של הבלוג, או עקבו אחר עמוד האינסטגרם שלי.
אני מאחלת לכולנו חג שמח, נעים ושקט ומקווה שנחזור לשגרה במהרה.
2 תגובות
תודה רבה, פוסט נהדר ומזמין לחג
תודה רבה אומי 🙂 שמחה מאוד שאהבת